<h1>בה"ג הלכ' בבא מציעא</h1>
<h2>דף ט.</h2>
[ב"מ ו' ע"ב] ההיא מסחותא דהוו קא מינצו עלה בי תרי האי אמר דידי היא והאי אמר דידי היא, קם חד מינייהו אקדשה, פרשי מינה רב חנניה ורב הושעיא וכולהו רבנן, (ז':) מאי הוי עלה דמסחותא, ת"ש דאמר רב חייא בר אבין עובדא הוה בי רב חסדא ורב חסדא בי רב הונא ופשטוה מיהא דרב דאמר רב כל ממון שאינו יכול להוציאו בדיינין הקדישו אינו קדוש הא יכול להוציאו הקדישו הקדש ואף על גב דלא אפקיה, והאמר רבי יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אין יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו, מי סברת מסחותא מטלטלא קא אמרינן מסחותא מקרקעא אמרינן, דכיון דיכול להוציאה בדיינין כל היכא דאיתה ברשותא דמרה קיימא.
<h2>דף כז.</h2>
[ב"מ נ"ו ע"א] אילו דברים שאין להם אונאה עבדים ושטרות וקרקעות והקדשות, אין בהם תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה שומר חנם אין נשבע ונושא שכר אין משלם, רבי שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן יש להם אונאה ושאין חייב באחריותן אין להם אונאה. רבי יהודה אומר (נ"ו:) המוכר ספר תורה בהמה ומרגלית אין להם אונאה, אמרו לו לא אמרו אלא את אילו. מנהני מילי, דתנו רבנן (ויקרא כ"ה, י"ד) וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד יצאו קרקעות שאין מטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות דאמר קרא ממכר או קנה מי שגופו קנוי וגופו מכור יצאו שטרות שאין גופן קנוי ואין גופן מכור ואין עומדין אלא לראייה שבהן, מכאן אמרו המוכר שטרותיו לבשם יש לו אונאה, פשיטא, לאפוקי מדרב כהנא דאמר אין אונאה לפרוטות קמ"ל דיש אונאה לפרוטות. הקדשות, דאמר קרא (שם) ולא תונו איש את אחיו ולא הקדש. בעי רב זירא שכירות יש לה אונאה או אין לה אונאה, מי אמרינן וכי תמכרו ממכר אמר רחמנא אבל שכירות לא או דילמא לא שנא, אמר ליה אביי מי כתיב וכי תמכרו לעולם, ממכר ביומיה אמר רחמנא והא נמי ליומיה מיהא מכירה היא.
